ללא חשש טבל והרעלה

הרב מנחם בורשטיין

בכל שנה לקראת חנוכה הנני עובר על רשימת השמנים המזויפים המתפרסמים בעדכוני הכשרות של "היחידה הארצית לאכיפת חוק איסור הונאה בכשרות" העושה עבודת קודש, בראשות ידידינו הרב רפי יוחאי שליט"א.

היחידה גם מפרסמת את התוויות של השמנים המזויפים, והנה אני רואה שבשמן המיוצר בכפר מרר, כתוב מפורש- במקום- ללא חשש טבל ועורלה, "ללא חשש טבל והרעלה". כנראה כשמזייפים צריך גם לדעת איך לזייף...

זו ההזדמנות להמליץ בפניכם להיות מנוי קבוע על עדכונים חשובים אלו אפשר לבקש זאת במייל Achifa@rabbinate.gov.il

הדיונים לגבי שמן אינם מסתיימים בבדיקת כשרותו אלא נוגעים גם לצדדים נוספים , בשו"ע (או"ח תרע"ג סעיף א') נפסק:

"כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה....הגה: ומיהו שמן זית מצוה מן המובחר" משום שבו נעשה הנס.

הרצון להדר, קיים תמיד בעם ישראל ובמיוחד בחנוכה שבו הקב"ה הידר עמנו ('גילוי דעת' מספר 39 )

וכולם נוהגים כמהדרין מן המהדרין.

בשמן זית, ישנם כמה וכמה דרגות באיכותו ומכאן גם השוני במחירו. בשנים האחרונות החלו לשווק שמן זית הנקרא: 'שמן זית למאור' ובחלק מהבקבוקים מצוין מפורשות שהוא אינו ראוי למאכל.

פניתי לידידי פרופ' שמעון לביא, שהוא מומחה בין לאומי לזיתים ואף זכה לפתח זן מיוחד של זיתים ('ברנע'). את פרופ' לביא, אני מכיר- מחברות משותפת- ארוכת שנים- ב'אגודה להכרת הפירות במקורות ישראל'. ביקשתי ממנו שיסביר את ההבדלים בין השמנים. כך הוא תמצת לי את העניין:

איכות שמן הזית נקבעת במהלך גידולו של הפרי וכן ע"י תהליכי הפקתו. גורמים שונים משפיעים על כך, כגון: ניקיון הפרי ומחלות, שמירתו מהמסיק עד לעיבודו, ניקיון המכונות ועוד. הדירוג הפשוט והמקובל ביותר בשוק הוא ע"פ רמת החומציות הטבעית הנמוכה בשמן. 

למעשה, דרגות האיכות הם בסדר זה:                                                                                                                                

א)      כתית מעולה – לפי התקן- רמת חמיצותו לא עולה על 0.8%. והוא נעשה בכבישה (דחיסה והידוק) קרה

ב)      כתית משובח-כבישה כנ"ל- אך יכיל רמת חמיצות של עד 2%

ג)       כתית- כבישה כנ"ל- יכול להגיע לדרגת חמיצות 3.3%. – אינו מצוי כמעט בשוק.

ד)      שמן למאור - זהו שמן בכבישה מכנית הדומה לכתית עם רמת חמיצות גבוהה יותר מ3.3% ואינו ראוי למאכל אדם, ומיועד למאור ולקוסמטיקה.

ה)     שמן מזוכך-  שמן למאור ושמן כתית בעל חמיצות גבוהה, ניתן לתקנם ע"י זיכוך- כלומר טיפול באמצעים כימים מסוימים המפחיתים פגעים ומורידים את חמיצות השמן. שמן זה מתאים יותר לבישול אפיה וטיגון , נקרא גם לפעמים:  100% שמן זית.

ו)        שמן גפת-  את כל השאריות שנשאר מהזית אחרי שהפיקו את הנ"ל מעבירים לזיקוק חם, ובאמצעים כימיים הופכים אותו לשמן המתאים למאור וכמובן שאינו מתאים למאכל אדם. 

ישנם עוד כמה דרגות ביניים הנובעות גם מערבוב דרגות שונות של איכות אך אנו מסתפקים בתמונה הכללית.

כאן נשאלת השאלה, האם 'שמן למאור' שנחשב לבעל איכות כ"כ נמוכה עדיין נכנס לגדר של מצווה מן המובחר לקחת שמן זית?

ע"כ כבר כתב על כך מו"ר הרב מרדכי אליהו זצ"ל : "אם אתה רוצה להדר בשמן זית-מצוין-זו מצווה מן המובחר. אבל, תיקח שמן טוב. ואם לא כן, אז כל השמנים טובים. עדיף להשתמש בשמן רגיל הראוי לאכילה ולא בשמן זית שאינו ראוי."

ומנמק זאת הרב אליהו משום " הקריבהו נא לפֶחָתֶךָ הירצך או הישא פניך" דהיינו: כאשר אתה נותן דבר למלך או לפחה , אתה נותן דבר מובחר, כך גם צריך לנהוג כלפי שמיא. דבר שאדם לא ירצה בו מחמת מיאוסו, גם לה' הוא לא ירצה. לכן נפסק, שעכבר שנמצא בשמן, אפילו אם יש ששים כנגדו, מכיוון שהוא מאוס, אסור להשתמש בו להדלקה של מצוה, כגון להדליקו בבית הכנסת או לנר שבת וחנוכה.

יש מהפוסקים (ראה פסקי תשובות על משנ"ב תרע"ג ס"ק ג') שכתבו שכיוון שהשמן נראה במראהו כמראה רגיל וגם אין בו ריח מאוס מותר להדליק בו נרות חנוכה. שאר הדיונים וההתלבטויות הלא הם כתובים בחוברת "חנוכה-להדר או להחמיר?" אותה ניתן לקבל במייל.

 סיפר לי אחד הרבנים - שלפני מספר שנים ,חברה מסוימת הוציאה לשוק שמן זית מיוחד ומכרה אותו במחיר יקר.  השיווק לא הצליח והחברה נתקעה עם סטוק גדול. החברה רצתה לפחות לכסות את הקרן. הציע להם אותו רב להחליף את התווית ולרשום 'שמן למאור' וכך לכסות את הקרן. הפעם נמכר כל הסטוק במהירות...