השתתפות בחגיגות הסילבסטר

מו"ר הרב אליקים לבנון

א.      הקדמה

מאז ומעולם הייתה הנצרות אויבתה הגדולה של האומה הישראלית. יסודות האמונה הנוצרית מתבססים על כך שעם ישראל עבר מן העולם, מפני שהאלוקים קצף עליו, מאז הוצאתו להורג של ישו.

אמונה זו, שימשה כדלק לכל הרדיפות שנרדפו היהודים במשך מאות שנים ע"י הנוצרים.

האינקוויזיציה עינתה יהודים בעינויים קשים מפני שהחזיקו בדתם, והעלתה אותם לעמוד התליה או לעמוד השריפה.

מחקרים מצביעים על כך שגם הנאצים ימ"ש, ינקו את שנאתם ליהודים, מתוך השנאה שהכנסייה הנוצרית דאגה להעצים אותה, משך מאות שנים.

שתיקתו של האפיפיור פיוס ה-12 במשך שנות השמדת היהודים בשואה, ודאי נסמכה על האמונה שהאלוקים הוא זה שמתנקם ביהודים, והכל בגלל הוצאתו להורג של ישו.

ב.      מהזווית ההלכתית

הנצרות מאמינה בשילוש- אדם שהוא אלוהים, ורוח הקודש.

מפני כך, בהלכה היהודית היא "מוגדרת בעבודה זרה" (רמב"ם ספר המדע, הלכות עבודה זרה ט, ה)

לפיכך "אסור לשאת ולתת עמהם" סמוך ליום ראשון,

שהוא יום חגם. (רמב"ם שם)

ק"ו, יום השנה להולדתו של מחולל הדת, אסור בכל שותפות המסייעת למאמיני הדת הנוצרית.

חגיגת יום זה, היא סיוע לעובדי עבודה זרה, שהוא אסור בתכלית האיסור.

ג.       מהזווית הלאומית

יום הסילבסטר, היה משך מאות בשנים יום של פחד וחרדה אצל היהודים. באותו היום, תוך כדי שתיה ושכרות, היו נוצרים משולהבים באים לנקום את נקמת ההוצאה להורג של ישו. היום היה מועד לפורענות, ואלפי יהודים נטבחו בו, רק בגלל אמונתם.

הכבוד הלאומי דורש מאיתנו, לא להיות שותפים ביום זה, שעבורנו הוא יום זיכרון לאותם אלפים אשר במהלכי הדורות נשפך דמם כמים.

איננו נקראים כעת, לבוא חשבון עם הנוצרים, אך לפחות לשמור על כבודנו, ולא לחגוג עימהם את החג בו נערכו "לכבוד שמים" מוקדי אש ודם.