לצורך השיעורים שהתקיימו בבית חותני, הרב בנימין הרלינג הי'ד, היה צורך להרחיב את הסלון. תוכנית ההרחבה כללה שטח, מאחורי הבית, בו צמח עץ תאנה. חותני, שכידוע צדיק גדול היה - אמר למהנדס, לתכנן את החדר עד העץ. כאשר שמעתי על התוכנית החלטתי ללמוד לעומק את הלכות בל תשחית והוכחתי לו ב'אותות ובמופתים', שאין בעיה להעביר את העץ למקום אחר. הרב לא התווכח עם טענותיי, אלא פשוט אמר שאין בכך צורך. 'כל הדיונים הללו שייכים כשהעץ מפריע' שב ואמר לי, 'אך אצלנו בכלל אין בעיה: העץ ממוקם בדיוק היכן שטוב שנסיים את ההרחבה. אין לנו כל צורך להשתמש בהיתר הזה'.

איסור בל תשחית הנאמר בפרשתינו (פ' כ, פס' יט-כ ) על אילנות, כולל איסור השחתת כל דבר שיש ממנו הנאה לבני אדם. פסק הרמב'ם (מלכים פ'ו, ה'י): 'ולא האילנות בלבד, אלא כל המשבר כלים, וקורע בגדים, והורס בנין, וסותם מעין, ומאבד מאכלות דרך השחתה, עובר בלא תשחית'.

בטעם המצווה, הרחיבו הראשונים, וכתב בעל החינוך (מצווה תקכט): 'שורש המצווה ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה... ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כחם'.

ונימק הרדב'ז (מצווה תרא') 'לפי שאמרו חז'ל אין לך עשב ועשב שאין לו שר למעלה והנה בהשחיתו למטה פוגם' (ראה הסיפור המפורסם בספר 'איש צדיק היה' עמ' טו).

הרחיב הרש'ר הירש שהאיסור הוא 'אזהרה מקיפה לאדם - אל ינצל לרעה את מעמדו בעולם כדי להשחית דברים מתוך מצב רוח, תאווה, או אפילו רק מתוך חוסר מחשבה. ה' שת את עולמו לרגלי האדם כדי שישתמש בו בחכמה'.

דין זה נוהג אף בדברים של הפקר. ולא רק המשחית בידיים אלא אף הגורם לכך עובר בבל תשחית, והסביר רש'י (קידושין לב.) שאף כשאינו מאבד את הדבר לגמרי באופן שאינו ראוי לכלום, אלא שהוא פוחתו מדמיו עובר בבל תשחית.

לעומת זאת לא אסרה תורה אלא דרך השחת וקלקול אבל אם הוא משחית על מנת לתקן - מותר.

דיונים הלכתיים רבים נידונו בפוסקים על הגדרים ההלכתיים המדויקים של מצווה זו (ראה 'פכים קטנים' לרב סימן טוב דוד, ברכת השם לרב משה יצחק פארהאנד ועוד).

בזמנו יצרתי קשר עם מר דב רוזן (אביו של הרב ישראל מ'צומת') מנהל המחלקה לעיריות ומועצות מקומיות, שמונה ע'י משרד הפנים לביצוע החוק של איסור גידול חזיר, בטובו הגדול הוא הראה לי תשובה שקיבל מהרב אליעזר וולדינברג (פורסמה גם ב'שנה בשנה' תשכ'ט) 'אין בהשמדת החזיר - כלשון החוק - משום עברה על בל תשחית, דכל העושים לצורך מצווה או לשם גדר וסייג, או משום קנס כדי להטיל אימה, אין בהשמדת הדבר משום בל תשחית'.

דיונים מעניינים נידונו בעניין דקדוקי מצווה: האם מותר להסיר חוטי ציצית ולתת תחתיהם יותר נאים משום הידור מצווה? ונפסק שמותר הדבר אך אם החוטים שלמים וראויים להינתן בבגד אחר ראוי להתיר הקשרים והכריכות.

פירות מתולעים - וטורח הוא לבדוק כל הפירות, מותר להשליכם ואין צורך לחפש אולי יש איזה חצי פרי נקי (ראה שו'ת חמדת שאול, מג).

בזמנו שמענו מהגאון הרב י'ש אלישיב שליט'א שבעל נפש הירא והחרד לדבר ד' כדאי שינהיג את עצמו להפריש תרו'מ, מכל דבר הנכנס לביתו [גם אם קנה את הפירות במקום עם הכשר מהודר] ואין בכך משום בל תשחית (ראה משפטי ארץ תרו'מ עמ 33, דרך אמונה פי'ד ממעשר ה'א, תשובות והנהגות חלק ג' סימן שמ).

כאשר הרחבתי את לימודי בנושא ראיתי כיוון נוסף: מלבד האיסור שיש בקציצת אילנות יש בדבר גם משום סכנה. ואמר ר' חנינא לא מת בני שבחת אלא מפני שקצץ תאנה בלא זמנה (ב'ק צא:) וכתבו האחרונים (ראה ספר חסידים סימן סח ובהגהות שם) אפילו באופן המותר מצד הדין כגון שצריך לבנין או למקומו וכיוצא, מ'מ יש להיזהר בדבר משום חשש סכנה.והוסיפו על כך במדרש (ראה שמות רבה פרק לה) שלפיכך ציוה ה' לעשות את המשכן מעצי שיטים, ללמד דרך ארץ שאם ירצה אדם לבנות ביתו לא יבנה מאילן העושה פירות למאכל ובשעה שכורתים עץ שעושה פרי קולו הולך מסוף העולם ועד סופו (פרקי דר'א פ' לד) כמה צד(י)ק הרב הרלינג!