כשרות ארבעת המינים

הרב מרדכי וולנוב

הקדמה

 

אחת מהמצוות החשובות ביותר בחג הסוכות היא מצוות ארבעת המינים. במאמר זה ננסה לסכם את ההלכות המעשיות הנוגעות לכשרותם של ארבעת המינים.

יש סיבות רבות לפסילת כשרותם של ארבעת המינים כשעדיין הם בשדה, אך נתמקד בגורמים לפסילת ארבעת המינים כשהם מצויים דווקא בדוכני המכירה, כדי שהבא לבחור את ארבעת המינים לחג, יוכל להבין ולדעת מה עליו לבדוק בעצמו, ולא יצטרך לשאול ולהסתמך על דעת אחרים.

לצפיה בהלכות מלוות עם תמונות לחץ כאן

א. לולב

 

1. אורך הלולב

אורך שדרתו של הלולב צריך להיות לפחות ארבעה טפחים[1]. לשיטת הגר"ח נאה: 33 ס"מ, לשיטת החזו"א: 40 ס"מ. יש לשים לב שאין מדובר במידת אורכו של הלולב מקצה לקצה, אלא באורכה של שדרת הלולב, שצריך להיות ארבעה טפחים, לבד מן העלין היוצאים מהשדרה[2]. יש להיזהר שבתוך שיעור ארבעת הטפחים, הלולב יהיה מכוסה בעלים משני צדדיו, מאחר שמקום המגולה ללא עלים אין שמו לולב אלא 'אופתא'[3]. לכן בלולב שקצהו התחתון אינו מכוסה בעלים משני צדדיו, יש למדוד את ארבעת הטפחים של אורך השדרה רק מההתחלה של מקום יציאת העלים.

 

2. נחלקה התיומת

צורת גידולם של עלי הלולב כך היא: כשהם גדלים, גדלים שניים-שניים, כלומר, כל עלה מורכב משני עלים המחוברים בגבן זה לזה. גב (= חיבור) שני העלים נקרא 'תיומת'.

נחלקו הפוסקים במקרה של לולב שנחלקה בו התיומת, האם הוא כשר או פסול.

לדעת השו"ע[4], כדי שהלולב ייפסל צריכים להתקיים שני תנאים: ראשית, שהתיומת חלוקה ופתוחה ברוב עלי הלולב, שנית, שהתיומת נפתחה ברוב אורכו של כל עלה ועלה. סוג פסול מעין זה הוא נדיר מאוד, ובדרך כלל לולב שנחלקה בו התיומת בכל העלים ובכל עלה ועלה, לא יגיע כלל לדוכני המכירה.

לדעת הרמ"א[5], מעיקר הדין אם נחלק העלה האמצעי שבלולב עד השדרה, הלולב פסול[6]. סברת המחמירים היא שכאשר יש סדק קטן בעלה האמצעי, על ידי נענועי הלולב הוא ילך ויגדל עד שהתיומת תפתח לגמרי וייפסל הלולב[7].

לכתחילה למצווה מן המובחר, נוהגים ליטול לולב שלא נחלק עלהו האמצעי כלל.

בהסבר חומרת הרמ"א נחלקו האחרונים:

הט"ז[8] סבור שיש להחמיר רק במקרה שהתיומת נחלקה בשיעור של טפח. לעומתו, סובר ה'חיי אדם', שלדעת הרמ"א יש להחמיר אפילו במשהו. לכן לכתחילה, יש עדיפות בברכה על לולב שהתיומת האמצעית שלו סגורה לגמרי, אף שמדינא אפשר לברך גם על לולב שנחלקה התיומת שלו, כל זמן שלא נחלק רובו של העלה[9].

 

3. מקרים נוספים

בלולבים שיש בהם שני עלים אמצעיים (ולא עלה אמצעי אחד בלבד), המשנ"ב[10] פסק כדעת הב"ח[11], שלכל עלה יש דין תיומת בפני עצמו, ואם נחלקה אחת מהם, הלולב פסול.

שכיח מאוד למצוא לולב שבו העלה האמצעי אינו כפול לכל אורכו ומסתיים בגובה שווה, אלא צד אחד של העלה נמוך מעט מחברו. הפוסקים האחרונים הכריעו שמעיקר הדין, אם עלה אחד מכסה את רובו של העלה השני, הלולב כשר. אף על פי כן לחומרא, יש שכתבו שאם ההפרש ניכר לעין כאשר מסתכלים על הלולב ממרחק נטילה, יש להעדיף ליטול לולב אחר; אך יש שלא החמירו בכך כלל[12].

4. קור"א (לולב המכוסה בקליפה אדומה)

בדברי הראשונים לא מצאנו שכתבו על לולב זה, אך הבית יוסף[13] כותב:

ולפי מה שמצא ר"י בתשובת הגאונים, צריך ששני הוצין אלו יהיו דבוקים ממש בלי שום פירוד כאילו הם גוף אחד, וזה דבר שאינו נמצא בארצם, אבל אצלנו נמצא הרבה פעמים כמין דבר אדום בלולב מצד פניו, שהוא מחבר שני הוצים אלו ונראה כל ראש הלולב כאילו הוא עץ אחד בלי שום פירוד.

מלשון הבית יוסף, משמע שלולב זה הוא מהודר מאוד, וכך נהגו רבים מבני עדות המזרח, ליטול דווקא לולב עם קור"א[14].

יש מהאשכנזים שנהגו גם כן ליטול לולב זה, ולא חששו שמא התיומת אינה סגורה לחלוטין[15], אך יש שהחמירו לקחת לולב ללא קור"א, בגלל שתי סיבות:

א. כיוון שהקור"א מכסה את התיומת, לא ניתן לראות האם התיומת סגורה לגמרי[16].

ב. האשכנזים פסקו כדעת הריטב"א[17], שנענוע הלולב הוא כסכוס העלים, ולא כדעת הגאונים, שהנענוע הוא הולכה והבאה של הלולב. בלולב עם קור"א העלים מאוגדים יחד ואי אפשר לכסכס בהם¹⁴.

למעשה: הספרדים נהגו להדר וליטול לולב עם קור"א. לאשכנזים, יש להעדיף לולב שתיומתו סגורה לגמרי, ללא קור"א.

 

5. נסדק ראשו ('הימניק')                                             

לולב שנסדק ראשו (בלשון הגמרא: 'נעשה כהימניק'[18]) פסול. רש"י ביאר, שהלולב נעשה כעין ברזל של סופרים שיש לו שני ראשים - ראשו האחד מפוצל, לאמור ראש הלולב נראה כעין צורת V.

כיוון שפסול זה מצוי מאוד, יש צורך לבאר היטב מהו ההבדל בין מקרה שנחלקה התיומת, שבו מעיקר הדין הלולב כשר כל זמן שלא נחלק רוב העלה האמצעי, לבין מקרה של לולב שנסדק, שפסול בכל אופן.

רוב הפוסקים הכריעו כדעת המהרש"ם[19], שפסול 'הימניק' משמעותו שנתרחקו סדקיו זה מזה היטב, עד שנראים שני ראשי העלים כמין מזלג בעל שתי שיניים, אך אם העלה האמצעי רק נסדק מעט, אף שנראה בבירור החלל שבין שני העלים, הלולב כשר. כיוון שכאשר מונח הלולב על השולחן או כאשר מנענעים בו נוגעים העלים זה בזה, אין זה בכלל 'הימניק', ולכן הלולב כשר כל זמן שלא נחלק רובו של העלה.

לעומתם, יש פוסקים ספרדים הסוברים שלדעת השו"ע, הלולב פסול דווקא אם רוב העלים נסדקו, אבל אם נסדק רק העלה האמצעי, הלולב כשר[20]. כנגדם, יש פוסקים ספרדים הסוברים שגם לדעת השו"ע, אם נסדק רק העלה האמצעי, הלולב פסול[21].

6. נקטם ראשו של לולב

מדינא דגמרא[22], נקטם ראשו של לולב - פסול.

השולחן ערוך[23] מסביר כי 'נקטם ראשו, דהיינו שנקטמו רוב העלין העליונים, פסול'.

יש שהבינו מלשון השו"ע, שהכוונה שנחתכו רוב העלים הגבוהים מן השדרה[24]. אחרים הבינו, שהשו"ע עוסק בלולב שתיומתו מסתיימת בשני עלים אמצעיים, ולכן דבר על 'רוב עלין עליונים', אך בלולב המסתיים בשלושה עלים, גם לדעת השו"ע, אם נקטם העלה האמצעי, הלולב פסול[25]. הרמ"א חלק על דברי המחבר, וכתב כי, 'אם נקטם העלה העליון האמצעי שעל השדרה, פסול'. לדעה שהמחבר לא דיבר על רוב העלים העליונים, אלא גם הוא מודה שלולב המסתיים בשלושה עלים ונקטם בו העלה האמצעי - פסול, אין כלל מחלוקת בין הרמ"א לבין השו"ע בדין זה[26].

האחרונים דנו מהו שיעור הקטימה הפוסל בלולב.

המשנ"ב[27] כתב, שפסול 'קטום' הוא משום פסול 'הדר', ופסולים אלו תלויים לפי מראית עיני רוב בני האדם בראייה שטחית. בשל כך, יש שכתבו שיש להחזיק את הלולב במרחק שאוחזו בשעת הנטילה (בערך כ- 35 ס"מ), ולהתבונן על הלולב. אם הקטימה נראית לעין, הלולב פסול, אך אם הקטימה אינה נראית לעין, הלולב כשר לנטילה[28]. ויש שחולקים וסוברים שאפילו אם נקטם כל שהוא פסול.[29]

האחרונים דנים בלולב שמהתיומת האמצעית שלו יוצא כמין קוץ (מעין שערה דקה), אם כאשר נקטם ונפל הקוץ יש ללולב דין 'קטום' או לא. יש שהכריעו שלקוץ אין כלל דין עלה, ואם נקטם, אין הלולב נפסל[30]. מנגד יש חולקים וסוברים שלקוץ יש דין עלה, ואם נקטם הקוץ יש לקחת לולב אחר[31].

 

7. כווץ

בשולחן ערוך נפסק שלולב כווץ פסול[32]. השו"ע דן במום שנוצר בלולב בשעת הגידול, כאשר עלי הלולב או גופו מתכווצים ונוצרים בהם מעין קמטים. דבר זה מצוי בלולבים רבים מאוד, שבראש התיומת ובעלים שבצדדיו נוצרו קמטים קטנים וצפופים, אין זה בכלל 'כווץ', ולולב זה כשר לכתחילה[33].

 

8. עקום

לולב ששדרתו התעקמה כלפי אחד הצדדים או לפניו, הלולב פסול. אם התעקמה השדרה לאחוריו, הלולב כשר[34]. מעיקר הדין, הלולב פסול רק אם התעקם כמגל, אבל אם התעקם רק במקצת, לא נפסל הלולב בשל כך[35].

בוודאי שלכתחילה עדיף לקחת לולב שלא ניכרת בו כלל עקמומיות[36]. אין צורך להשכיב את הלולב במאוזן אל מול העין ולבדוק אותו, אלא יש להעמיד את הלולב בצורה מאונכת במרחק נטילה, ולראות האם ניכרת העקמומיות[37].

לולב עקום שנפסל מחמת עקמומיותו, ניתן ליישרו בצורה מיוחדת, ולהחזירו להכשרו[38]. 

 

9. כפוף

לולב הכפוף כאגמון פסול, בין אם כפוף לאחוריו בין אם כפוף לפניו. לדעת השולחן ערוך, הכפיפות הפוסלת היא דווקא כאשר הלולב כפוף בשדרתו, אבל אם כפוף רק בעליו, אין בכך פסול[39]. אדרבה, הרא"ש כתב  'אוהב אני יותר לצאת בו (= בלולב שרק עליו כפופין ואילו שדרתו ישרה), שאין העלין נחלקין ותיומתו קיימת'[40]. אך ה'לבוש' כתב, שכאשר עליו כפופין, הלולב אינו פסול, אלא אם העלה העליון לבדו כפוף; אך אם כל העלים העליונים או רובם כפופים, אין לצאת בו. המג"א העתיקו, אך הט"ז כתב שאין לחלק בכך, ומכל מקום אם יש לו לולב אחר, בוודאי עליו להיזהר שלא לצאת בלולב שרוב עליו כפופין[41].

לכן, לכתחילה יש להעדיף לקחת לולב שאין עליו כפופים כלל[42]. יש שכתבו שכאשר הכיפוף הוא מעט לצד ואינו כאגמון, אין לחוש לכך כלל, ואדרבה, יש עדיפות ליטול לולב שכפוף מעט, כיון שהכיפוף מחזק את התיומת ומשאירה סגורה[43].

 

ב. אתרוג

 

1. חסר

אתרוג חסר פסול[44]. הפוסקים נחלקו, האם יש שיעור לחיסרון הפוסל או שאפילו חיסרון כלשהו פוסל את האתרוג. למעשה יש להחמיר בכך[45], ואפילו חיסרון כלשהו פוסל.

הגדרת 'חסר': האתרוג מורכב משלוש קליפות, קליפה חיצונית ירוקה דקה מאוד. תחתיה יש קליפה עבה (באכילתה מורגש מעט טעם של חריפות), ומתחתיה מתחיל בשר האתרוג הלבן. לרוב הפוסקים[46], אם החוסר הוא מהקליפה החיצונית אך עדין נותר מראהו הירוק של האתרוג, אין זה בכלל 'חסר', ורק אם על ידי החיסרון התגלה הלובן הפנימי של האתרוג, יש בו דין 'חסר', ופסול. החיסרון האוסר הוא דווקא חיסרון הנראה לעין כשאוחז את האתרוג בידו. חיסרון הנראה רק על ידי עיון ומבט מעמיק, אינו פוסל[47].

לאור הדברים שכתבנו, ברור שמוהַל היוצא מן האתרוג על ידי לחיצה, אינו מורה על בעיית חסר[48]. נקבים שנוצרו באתרוג על ידי קוצים בשעה שעוד היה על העץ, אינם פוסלים את האתרוג, כיוון שזוהי דרך גדילתו של האתרוג. דבר זה נכון רק כאשר נקרם עליו עור ובשר מלמעלה, אך אם רואה שאין העור והבשר קיימים בתוך הנקב, האתרוג פסול.

 

2. ניטל דדו

בראש האתרוג הגדל קיים פיטם. הפיטם עשוי מדד – עץ התחוב בתוך האתרוג ויוצא למעלה ממנו. בראש הדד עומדת השושנתא.

אתרוג שניטל ממנו כל הפיטם ונוצרה בו גומה, פסול[49]. אם נחתך הדד בדיוק בראש האתרוג ולא נוצרה בו גומה, דעת הט"ז להקל, אך יש פוסקים שהחמירו בכך, ולמעשה ביום הראשון יש להחמיר[50].

אם נשבר רק חלק מהעץ ונשאר מעט עץ למעלה מן האתרוג, לדעת המג"א אין להחמיר בכך, אך למעשה, טוב להדר ולקחת אתרוג אחר[51]. לכתחילה יש להעדיף לקחת אתרוג שלא נפלה לו אפילו השושנתא[52].

כל האמור לעיל הוא דווקא באתרוגים שבדרך בריאתם וצורת גידולם היו להם דד ושושנתא, ורק אחר שנקטפו מהעץ נפל להם הדד. באתרוגים רבים כלל לא מצוי דד בשעה שקוטפים אותם, כיון שהדד נופל מהאתרוג עוד בעודו על עץ, וגם אתרוגים אלו נחשבים מהודרים לכל דבר.

הערה: האמור לעיל נאמר דווקא על אתרוגים שהדד שלהם הוא כמין עץ. אם הדד הוא חלק מן האתרוג עצמו, ונחסר בו כלשהו, האתרוג פסול לכולי עלמא מדין 'חסר'[53].

 

3. ניטל העוקץ

העוקץ הוא העץ שבו תלוי האתרוג באילן. אם ניטל עוקצו של האתרוג ונוצרה בו גומה, האתרוג פסול. אם ניטל העוקץ אך מקום הגומה נשאר מכוסה, האתרוג כשר[54].

 

4. שינוי מראה

בדיון לגבי שינוי מראה, יש להפריד בין שני חלקי האתרוג: חוטמו של האתרוג לעומת שאר האתרוג. חוטמו של אתרוג הוא מהמקום שבו מתחיל האתרוג להיות משופע כלפי ראשו ועד דדו של האתרוג[55]. מבחינה הלכתית, קיים הבדל גדול בין שינוי מראה בחוטמו של אתרוג לבין שינוי מראה בשאר האתרוג. בחוטמו של אתרוג, שינוי מראה פוסל במשהו. בשאר האתרוג, שינוי מראה פוסל כשהוא קיים בשניים או בשלושה מקומות, ודווקא כאשר נקודות אלו אינן באותו צד, ואם נעביר קו דמיוני המחבר את כל הנקודות, רוב שטחו של אתרוג יהיה מוקף[56].

שינוי מראה על גבי הפיטם או בעוקץ, המנהג הוא שאינו אוסרו[57]. 

שינוי המראה האוסר הוא כל נקודה שחורה או לבנה שלא ניתן להסירה מגוף האתרוג. מראה חום אינו אוסר. המראה האוסר הוא דווקא כאשר מסתכלים על האתרוג כדרך שנוטלים אותו, ללא עיון מעמיק. מראה שחור הנראה רק אחר עיון, אינו נחשב לשינוי מראה, והאתרוג כשר[58]. 

חזזית היא מעין אבעבועות הנובעות מעיפוש האתרוג, ודינה כדין שינוי מראה. החזזית האוסרת היא דווקא חזזית הניכרת במישוש היד, אך אם חזזית אינה גבוהה ואינה בולטת מגוף האתרוג, ואינה ניכרת במישוש היד, היא אינה אוסרת[59].

ה'בלעטלאך' דומה לחזזית, אך בדרך כלל אינו אוסר. 'בלעטלאך' נוצר בשעת הגידול, מעלה ששפשף את האתרוג. כאשר ה'בלעטלאך' בולט מגופו של אתרוג, יש להחמיר ולקחת אתרוג אחר[60].

 

5. צבע האתרוג

אתרוג שצבעו ירוק כעשבי השדה ואינו עתיד להצהיב - פסול[61].

אתרוג שעתיד להצהיב[62] כשר, אפילו בשעה שהוא ירוק כעשבי השדה. לכתחילה טוב לקחת אתרוג שהתחיל להצהיב קצת[63].

דעת הב"ח שיש להחמיר שלא לקחת אתרוג שצבעו ירוק, גם אם עתיד להצהיב, משום שבאתרוג ירוק יש פסול של הדר[64]. למעשה, מנהג העולם שלא להחמיר ואין חוששים לדעת הב"ח.

מובא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שכיום אין אתרוגים שצבעם ירוק כעשבי השדה שפסולים, כיוון שבסופו של דבר, כולם מצהיבים[65].

 

ג. הדס

 

1. שיעורו

שיעורו המינימלי של ההדס הוא שלושה טפחים[66] (לדעת החזו"א: 30 ס"מ, לדעת הגר"ח נאה: 24 ס"מ).

אף ששיעור זה מודד את מקומם של עלי ההדס, יש למדוד את הענף ולא את העלים. לדוגמה, אם עלי ההדס עולים למעלה מן הענף, מדידת שיעור ההדס תהיה בגופו של הענף ולא תתחשב בעלים הגבוהים יותר[67]. להדס אין שיעור מקסימלי, ומכל מקום, בשעת הנטילה צריך ששדרתו של הלולב תהיה גבוהה בשיעור של טפח לפחות, יותר מן ההדסים והערבות[68].

 

2. שיהיה עבות

מבנה ההדס: ההדס הוא ענף שלכל אורכו יוצאים עלים השוכבים על הענף. מכל קן - שורת גובה אחת, יוצאים שלושה עלי הדס, וכל עלה מכסה ברוחבו את העלים שמצדדיו. כל עלה יוצא מעוקץ נפרד. העלים בגובהם מכסים[69] את כל אורך הענף, עד שלא נשאר בו מקום מגולה. ההדס הכשר הוא הדס שבכל קן וקן עומדים שלושת העלים זה כנגד זה בשווה[70]. הדס זה נקרא 'עבות'. 'הדס שוטה' הוא הדס ששלושת העלים בכל קן אינם נמצאים בקו שווה. לדוגמא, אם היו שני עלים בשווה זה כנגד זה, והעלה השלישי יוצא מעט גבוה מהם, אין זה עבות, אלא הדס שוטה, ופסול[71]. 

לכתחילה, יש לקחת הדס שכולו עבות, כלומר שמכל קן בהדס יהיו שלושה עלים באותו גובה. אך אם אין כולו עבות אלא רובו[72], די בכך להכשירו[73]. הדס שרובו עבות כשר, אפילו כאשר הרוב מקוטע ואינו ברצף[74].

הדס הארוך מהשיעור המינימלי (שלושה טפחים), כל זמן שיש רוב שיעור (טפח וחצי וקצת) שהוא עבות, ההדס כשר[75]. בהדס ארוך מהשיעור, שיש בו טפח וחצי וקצת  שהוא עבות (רוב השיעור המינימלי), אך רוב ההדס אינו עבות, יש אומרים שרוב העבות צריך להיות רצוף ולא למקוטעים[76].

הדס שמלכתחילה היו לו שלושה עלים בכל קן, ואחר זמן נשר מכל קן עלה אחד, נחלקו הפוסקים האם הדס זה נקרא עבות או שוטה. למעשה, יש להחמיר שלא לקחתו אלא בשעת הדחק[77].

 

3. נקטם ראשו

נקטם ראשו של ההדס, לרוב הדעות פסול ויש לקחת הדס אחר[78].

הקטימה הפוסלת היא דווקא בעץ ולא בעלים[79]. לכן, אף על פי שנשרו העלים בראש ההדס ונשאר ראש העץ ערום, ההדס כשר, ובלבד שנשאר ברוב שיעורו עבות (בכל קן שלושה עלים). 

 

ג. ערבה

 

1. שיעורה

שיעורה המינימאלי של הערבה הוא שלושה טפחים[80] (לדעת החזו"א: 30 ס"מ, לדעת הגר"ח נאה: 24 ס"מ).

לערבה אין שיעור מקסימאלי, ומכל מקום צריך שבשעת הנטילה תהיה שדרתו של הלולב גבוהה בשיעור של טפח לפחות יותר מן הערבות[81].

 

2. מקום גידולה

רוב מיני הערבות גדלים על הנחלים, ולכן נקרא שמן 'ערבי נחל', אך גם ערבה הגדלה במקומות אחרים ולא על הנחל כשרה[82]. יש שכתבו, שלכתחילה יש להעדיף לקחת ערבה הגדלה על נחל, ויש שכתבו שאין להחמיר בכך כלל[83]. למעשה, המנהג שלא להחמיר בכך, ואפשר לקחת ערבה מכל מקום, ובלבד שיהיו בה את סימני הכשרות של הערבה[84].

 

3. סימני הכשרות של הערבה[85]

1. עלה הערבה משוך כנחל ואינו עגול.

2. קצה העלים (מסגרת העלה) חלק, או שיש בו פגימות קטנטנות.

3. קנה הערבה אדום, וכל שאינו לבן נקרא אדום, כיוון שאף שעכשיו הקנה ירוק, כאשר השמש תכה בו הוא יהיה אדום[86] .

 

4. נשרו העלים

ערבה שנשרו רוב עליה בשיעור שלושה טפחים, פסולה[87]. אם נדלדלו עליה מהקנה או שנסדקו העלים או שנחלקו, כתב הרב המגיד, שזה נקרא 'נפרצו עליה', והערבה פסולה, ודווקא כאשר היה כן ברוב העלים. וכתב המגן אברהם, שכיוון שערבות מצויות בינינו יש להחמיר בכך[88]. אם חסר מכל עלה רק מקצתו, כשרה, אבל אם חסר רוב העלה, וכך הוא ברוב עלי הערבה, הערבה פסולה[89].   

 

5. נקטם ראשה

נקטם ראש עץ הערבה, פסולה. אם נקטמו העלים, אפילו העלה שבראש הערבה, כשרה. והוא הדין אם נקטם העלה הנקרא 'לבלוב', גם כן אין בכך פסול בערבה[90]. יש הנוהגים לקחת ערבה שבראשה יש לבלוב, משום שעלה זה מוכיח ללא כל ספק, שלא נקטם העץ של הערבה, ומכל מקום אין זה מדינא, ובכל מקרה שניכר בבירור שלא נקטם העץ, הערבה כשרה.